עדות כבושה זהו מונח משפטי המתאר מצב שבו אדם כבש את העדות בליבו וגילה אותה רק בשלב מאוחר יותר.
בכל הליך משפטי חשוב מאוד לומר אמת ואת כל האמת. אך יש מקרים שבהם הנאשמים מעדיפים שלא לחשוף את כל האמת, לכבוש את העדות כדי שלא ישפיעו על הלך הרוח במשפט.
מצב של עדות כבושה יכול להתרחש במגוון מקרים כמו למשל כאשר אדם מסר גרסה מסוימת במשטרה וכעבור תקופה שינה את גרסתו ופורס בפני בית המשפט את עדותו הכבושה או כאשר חשוד נחקר תחת אזהרה במשטרה ומרוב לחץ הוא מוסר עדות אשר עלולה להפליל אותו, אך בשלב מאוחר יותר, לאחר שהתייעץ עם עורך דין, הוא ימסור גרסה נוספת, שונה מהגרסה הראשונה, במטרה לתקן את הנזקים שגרם בחקירה הראשונה ועוד.
בית המשפט לא נותן כמעט משקל לעדות כבושה מאחר והעדות הכבושה מערערת את האמינות של העדות ושל העד. כדי שבית המשפט ייתן משקל מלא לעדות הכבושה יידרש המעיד לתת הסברים וסיבות טובות שיצדיקו את המעשה.
מהו העונש על עדות כבושה?
כאשר חשוד מסתיר את האמת או חלק מהאמת, כאשר הוא לא מספר את הגרסה האמיתית לאירוע שקרה, בית המשפט יחמיר בעונשו.
בתי המשפט אינם אוהבים לגלות שהחשוד מסתיר פרטים אשר היו עלולים להשפיע על תוצאות המשפט, ולכן כאשר נאשמים או עדים הודו בעדות כבושה, משפט המשפט נוטה להחמיר בעונשם.
מתי יקבל בית המשפט עדות כבושה?
כאשר מוסר העדות ישכנע את בית המשפט בנסיבות ובסיבות המוצדקות שגרמו לו לכבוש את עדותו, בית המשפט עשוי לקבל את העדות ולהתייחס אליה כאל עדות רגילה. כמובן שבית המשפט יבחן היטב את העדות החדשה ויוודא כי אכן מדובר בעדות נכונה אשר יכולה לסייע לבית המשפט לרדת לחקר האמת ולפסוק פסק דין צדק.
עדות כבושה – משולחנו של עורך הדין
בשנת 2000 פגש דן את דבורה, שמות בדויים, בחיפה סמוך לשכונת קריית אליעזר והסיע אותה ברכבו. במהלך הנסיעה ביקש דן מדבורה לקיים אתו יחסי מין, כשהיא סירבה וניסתה לברוח מהרכב, הוא הפעיל עליה כוח, תפס אותה בחוזקה, קשר את ידה מאחור, קרע את חולצתה ואיים עליה שחברו ירצח אותה.
דבורה הצליחה לשכנע את דן לנסוע למקום אחר בחיפה מתוך תקווה שתצליח לברוח מהרכב במהלך הנסיעה או שתגרום לו לשנות את דעתו. אך כשהגיעו לשכונת בת גלים, הפשיט דן את דבורה בכוח וביצע בה מעשה אונס. בסיום הוא איים עליה כי אם תספר, חבריו ירצחו אותה.
רק בשנת 2001 הגישה דבורה תלונה למשטרה שבעקבותיה הוגשה תביעה פלילית נגד דן לבית המשפט המחוזי שהרשיע אותו בהתאם לכתב האישום.
דן ועורך הדין שלו הגישו ערעור על הכרעת הדין. בערעור פרס עורך הדין לפני השופטים טענות רבות ואחת מהן הייתה כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לעדות הכבושה של דבורה. לטענתו על בית המשפט היה להמעיט בערכה של העדות הכבושה ובאמינות של המתלוננת מאחר וכבשה את העדות במשך שנה שלמה. לטענתו, כבישת העדות לתקופה כה ארוכה פוגעת במהימנות של המתלוננת ומטרת העדות הייתה לסגור עם דן חשבון בשל ההתרברבות שלו בפני חברים משותפים על כך שקיים אתה יחסי מין.
בית המשפט לא קיבל את הערעור ודחה את הטענה בדבר העדות הכבושה. בית המשפט טען כי ההימנעות מתלונה במשך שנה אופיינית לקורבנות של עבירות מין. רגשות של בושה, של פחד ומבוכה בולמים לא אחת את קורבן העבירה מלהתלונן נגד התוקף, ולכן במקרה זו העדות הכבושה אינה פוגעת במהימנות של העדה.
