זיכרון דברים הוא הסכם המשמש כתחליף לחוזה מסודר ומטרתו לסכם משא ומתן ראשוני באשר לעסקה הנרקמת בין הצדדים. אך יש מצבים שבהם לא נרקמת עסקה ונרשם זיכרון דברים אשר משמש כעדות לצוואה של שכיב מרע או של אדם הרואה את עצמו מול פני המוות. במצבים אלו רשאי המוריש לצוות בעל פה מה ייעשה בעיזבונו בפני שני עדים, ועל העדים לכתוב זיכרון דברים ולהפקיד אותו אצל הרשם לענייני ירושה.
מהם סוגי הצוואות השונים?
חוק הירושה מגדיר סוגי צוואות שונים:
- בעדים
- בכתב יד
- בפני רשות
- הדדית
- בעל פה הנקראת גם צוואת שכיב מרע.
חוק הירושה קובע כי צוואה בעדים תיעשה בכתב, בציון תאריך הכתיבה והיא תיחתם על ידי המצווה בפני שני עדים לאחר שהוא הצהיר בפניהם כי הצוואה שלו. במעמד כתיבת הצוואה יאשרו העדים בחתימת ידם על פני הצוואה שזוהי צוואתו של המוריש והוא החתום עליה.
צוואה בכתב יד אשר נכתבת כולה בידי המצווה, גם תאריך של כתיבת הצוואה ייכתב בידי המצווה והוא יחתום עליה בידו.
צוואה בפני רשות היא צוואה המוגשת לגורם רשמי, הרשות, או נעשית באמצעותו. הרשות היא הרשם לצורך ענייני הירושה, שופט, חבר בבית הדין הרבני או נוטריון. יש שתי דרכים לעריכת צוואה בפני הרשות, אמירת הצוואה בעל פה על ידי המצווה בפני נציג הרשות או הגשה בכתב של המצווה לידי נציג הרשות.
צוואה הדדית שבה בני הזוג מורישים את העיזבון שלהם זה לזה ובה הם קובעים מי יירש את עיזבונם לאחר פטירת בן הזוג השני.
צוואה בעל פה של "שכיב מרע". שכיב מרע הוא ביטוי תלמודי המתאר חולה אנוש העומד למות. צוואה בעל פה נבדלת מסוגי הצוואות האחרים, היא אינה נעשית על ידי המצווה, הוא אינו רואה את נוסח הצוואה והוא לא חותם עליה. על רצון המצווה לומדים מהעדות של העדים ששמעו את הצוואה והבינו את רצונו.
בצוואת שכיב מרע דרישת החוק היא שהמצווה יהיה שכיב מרע או מי שרואה את עצמו אל מול פני המוות. הבסיס לצוואת שכיב מרע הן הציווי בפני שני עדים, חתימה על זיכרון דברים והפקדת זיכרון הדברים אצל רשם הירושות.
זיכרון דברים בצוואת שכיב מרע – 6 דברים שחשוב לדעת
במצבים שבהם המצווה הוא בגדר שכיב מרע מאפשר המחוקק לערוך צוואה בעל פה. לכאורה, בצוואה בעל פה טמונה סכנה של עדים שאינם מדייקים וכתוצאה מקבלת דבריהם אפשר לסלף את רצון המצווה ולהעביר ירושות ונכסים ליורשים בניגוד לרצונו. לכן דאג המחוקק כי העדים השומעים את הצוואה ירשמו מיד זיכרון דברים, יחתמו עליו ויפקידו אותו ברשם הירושות. רק כך אפשר יהיה לסמוך על העדים שלא שינו את דברי המצווה ולא טעו בהבנת דבריו.
על העדים להבין את שפתו של המצווה, אך את זיכרון הדברים הם יכולים לכתוב בשפה אחרת מהשפה שבה נמסרה הצוואה.
כאשר העדים שמעו ביחד את דברי המצווה אפשר לערוך זיכרון דברים אחד משותף. כאשר המצווה אמר את דברו לכל אחד מהעדים בנפרד, כל אחד מהם ירשום זיכרון דברים נפרד.
כאשר כל אחד כותב זיכרון דברים נפרד חייבת להיות התאמה בין תוכן הדברים, אך אם יש שינויים קלים כמו שינויי נוסח או ביטויים שונים , שינויים אלו יהיו חסרי חשיבות ולא יפגמו בצוואה.
את זיכרון הדברים יש להפקיד אצל רשם הירושות מיד לאחר החתימה על זיכרון הדברים. אם לא הופקד זיכרון הדברים מיד, קיים חשש כי בוצעו שינויים בנוסח הצוואה ובית המשפט ייראה בזה פגם העלול לפסול את הצוואה, אלא אם הוכיחו העדים כי לא יכלו להפקיד את זיכרון הדברים סמוך לכתיבת זיכרון הדברים ובית המשפט קיבל את טענתם.
חוק הירושה מגביל את התוקף של הצוואה בעל פה למשך חודש ימים בלבד. כעבור חודש ימים, אם המצווה לא הלך לעולמו, הצוואה בטלה.
